Yevamoth
Daf 17a
מַהוּ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם אָחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אֲחָיוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. בִּתּוֹ פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. תַּנֵּי תַמָּן. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. (לא) חָֽלְצוּ הָאֲחָיוֹת לֹא נִפְטְרוּ הַצָּרוֹת. 17a וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. וְדִכְוָותָהּ אֲפִילוּ חָֽלְצוּ אֲחָיוֹת יִפְטְרוּ צָרוֹת. אֶלָּא כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. וְהִתְקִינוּ. לֹּא כֵן תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אֶלָּא כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי מִתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִין כְּבֵית שַׁמַּי (אלא) אֲפִילוּ חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְתַנִּינָן. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר. מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַייֵמוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יוֹצִיאוּ. הֲווּ תְּרֵין תַּנָּאִין אִינּוּן עַל דְּבֵית שַׁמַּי. חַד אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת.
Traduction
? R. Ida dit au nom de R. Abina que c'est à déduire par a fortiori (132)Cf. ci-dessus, (1, 1), et ci-après, (4, 9).: puisqu'au dire des Sages (133)Ci-après, (4, 8). la femme adjointe devient interdite au même titre que la sœur de la veuve qui vous a déchaussé, interdite par les rabbins comme degré prohibé de parenté; à plus forte raison il en est de même ici, où subsiste l'interdit légal de la sœur. Il est évident aussi que si l'une des sœurs veuves est sa fille, l'interdit, par suite de parenté, se reporte sur l'autre femme. R. Aboun b. Hiya dit au nom de R. Abina que l'on a enseigne là (dans un barayeta): si les autres femmes ont déchaussé, les sœurs deviennent libres du lévirat; mais si celles-ci ont déchaussé, les autres femmes ne sont pas libérées. Or, de même qu'il est dit que si les autres femmes ont déchaussé, les sœurs veuves deviennent libres; de même, on devrait admettre aussi l'inverse, et que si les sœurs ont déchaussé, les autres femmes soient libérées? Cela prouve que l'on a suivi l'avis de R. Yohanan b. Nouri, qui a dit (134)Ci-dessus, (1, 6),. d'établir la règle que les autres femmes pourraient déchausser alors le beau-frère, non l'épouser; et cette règle a été constituée (135)Elle est devenue définitive.. -Mais n'a-t-il pas été enseigné qu'avant d'avoir le temps d'instituer cette règle, des troubles sont survenus et en ont empêché l'application? C'est donc conforme à l'école de Shammaï, laquelle permet aux frères du défunt d'épouser les autres veuves (en dehors des deux sœurs). R. Pinhas objecta devant R. Yossé: si l'on adopte l'avis des Shammaïtes, même lorsque les autres veuves ont opéré le déchaussement, les deux sœurs ne devraient pas être permises aux deux beaux-frères? Or, aux termes de notre Mishna, '' R. Éléazar a dit que, selon les Shammaïtes, si un tel mariage a été contracté indûment, il pourra subsister; selonles Hillélites, il faudra l'annuler ''? (N'en résulte-t-il pas que, selon lui, la sœur de la femme soumise au lévirat n'est pas l'égale de la sœur de la femme, au point de vue de l'interdiction?) C'est qu'il y a deux rapporteurs différents à l'égard de l'avis des Shammaïtes: l'un dit qu'après le déchaussement des autres femmes, les sœurs de la veuve deviennent libres pour le beau-frère (aussi, selon lui, l'école de Shammaï est d'avis de maintenir le mariage conclu d'avance); l'autre dit qu'après cet acte accompli par les autres femmes, les dites sœurs ne deviennent pas libres pour le beau-frère (et il serait d'avis qu'en cas de mariage illégal, il faut le rompre).
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהא לה צרה. אמתני' קאי אם זיקת אחיות פוטרות הצרה נמי משום צרת אחות זקוקתו:
וקאמר ר' הונא. דק''ו הוא מה אם אחות חלוצתו דאמרינן לקמן פ' החולץ דהחולץ ליבמתו אסור בקרובותיה מדרבנן נתנו לה חכמים צרה כדתנן שם הל' ח' דאסור בצרת קרובת חלוצתו כדמפרשינן טעמא שם כאן שיש איסור אחיות לכ''ש ואע''ג דזיקה נמי דרבנן היא כדפרישית לעיל מ''מ עיקר איסור אחיות מדאורייתא וגזרו חכמים נמי בזיקה ושפיר ק''ו הוא דיש לה צרה מהתם דעיקר איסור אחות חלוצה מדרבנן הוא:
בתו פשיטא לך כו'. כלומר אם היתה אחת מן האחיות בתו או שאר ערוה דתנן לקמן דמותר באחותה דלא הויא אחות זקוקתו דערוה לא רמיא קמיה אבל צרה פשיטא לך שיש לה ואסורה משום צרת ערוה דלא תימא דלא דמיא לצרת ערוה בעלמא מכיון דיש כאן ייבום באחותה והך לא רמיא קמיה כלל והויא כצרת ערוה שלא במקום ייבום ומותרת קמ''ל דאפ''ה צרת ערוה היא:
תני תמן. ברייתא הובאה בבבלי שם ע''א תני' כוותיה דרב אשי גבי שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין ולהן צרות דאם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצה גרועה היא הואיל ואי אפשר לייבמן אבל אם חלץ לצרות נפטרו האחיות דחליצתן משובחת ואע''ג דאסורין ג''כ לייבם דס''ל לרב אשי דלא אלימא זיקה לשווי' לצרה כי ערוה. והאי מקשה לא ס''ל האי טעמא אלא אם גזרו חכמים בזיקה הויא הצרה ג''כ צרת אחות אשה בזיקה והילכך קא מתמה:
וכמה דאת אמר כו'. ודכוותה נימא נמי אפי' חלצו אחיות כו' דמאי שנא אי אין זיקה יפטרו הצרות ג''כ בחליצת האחיות ואי יש זיקה לא יפטרו האחיות נמי בחליצת הצרות:
אלא כריב''ן. דאמר באו כו'. לעיל בפ''ק ואפי' בצרת ערוה וא''כ קיל להו איסור הצרות וחליצתן חליצה:
והתקינו. בתמיה לא כן תני כו':
אלא כב''ש. דמתירין לגמרי הצרות ואפי' לייבם ולא קשי' אי הכי יבומי נמי תתייבם כדמקשי בבבלי דס''ל להאי תלמודא דאה''נ ונקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה מהאחיות אינה פוטרת וכסברת התוס' שם:
אין כב''ש כו'. אי כב''ש מוקמית לה א''כ אפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות:
ותנינן ר''א אמר משום ב''ש כו'. ה''פ דעל כרחך ב''ש סברי דאין זיקה ולא חשיבה אחות זקוקתו כאחות אשתו והילכך קאמרי במתני' דאם כנסו יקיימו וא''כ ע''כ ברייתא דקתני חלצו אחיות לא נפטרו צרות ואע''ג דחליצת אחיות הוגנת היא דהא אין זיקה לאו אשתיהן הצרות קאמר אלא אצרת אחות השניה דהא כיון שחלץ לאחות הראשונה ואותה החליצה ודאי פוטרת צרתה דכשרה היא דאי הוי בעי מצי לייבומיי אלא דכשחלץ אח''כ לאחות השנייה חליצה פסולה היא דלא מצי לה לייבומי דאחות חלוצתו היא וזו היא דאינה פוטרת צרתה והא דקאמר לא נפטרו צרות ע''כ צרות דעלמא קאמר כל היכי דמיתרמי כה''ג לא נפטרו צרות של אחות השניה וא''כ קשה השתא כי חלץ לצרה זו לא תיפטר נמי האחות השני' דהרי חליצתה נמי פסולה הוא דאי אפשר לייבמה דצרת אחות חלוצתו היא וכדתנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. וכה''ג מדייק הבבלי אדשמואל דאמר שם נמי חלץ לאחיות כו' ולדברי האומר אין זיקה. והא דמפרק התם שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר דאם התחיל באחיות לא יגמור בצרות דלא פטרה חליצת צרת אחות השניה לה כדפרישית אבל אם התחיל בצרות ודאי חליצה חשובה היא ופוטרת האחיות לא שייכא הכא לפרש הברייתא כן וכדכתבו התו' שם ד''ה תניא דאברייתא לא שייך למימר דהתחיל כו' דא''כ הוי ליה לפרושי הכי בהדיא:
ומשני הווי. על כרחך דתרין תנאין ואליבא דב''ש דחד אמר כו' והיינו למ''ד דב''ש יקיימו ס''ל במתני' על כרחך דלא נפטרו אחיות ס''ל וכדאמרן. ולמ''ד אליבא דב''ש יוציאו וכאבא שאול לקמיה ס''ל דחלצו הצרות נפטרו אחיות דיש זיקה אבל לא אלימא זיקה לשווי' לצרה כערוה והיינו טעמא נמי דלא מקשי בבבלי אהא דמוקי להברייתא חלץ לאחיות כו' כב''ש הקושי' שהקשה מקמי הכי אליבא דשמואל לדברי האומר אין זיקה דיש לומר דס''ל לסתמא דהש''ס כמ''ד אליבא דב''ש במתני' דיוציאו:
Yevamoth
Daf 17b
תַּנֵּי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. קוּל הֲוֵוי בֵּית הִלֵּל בַּדָּבָר הַזֶּה. מַה. לִגְנַאי. לִשְׁבָח. מְלִיזִים. מַה אִיסּוּר יֵשׁ כָּאן. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אִם קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ יְקַייֵמוּ. וְהֵן שֶׁבָּעֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּאַבָּא שָׁאוּל מוּתָּר לִבְעוֹל כַּתְּחִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְהוּא שֶׁעָבַר וּבָעַל. כָּנַס הָרִאשׁוֹן וּבָעַל אוֹמֵר לַשֵּׁינִי שֶׁיִּבְעוֹל. לֹא בָעַל הָרִאשׁוֹן אָסוּר לִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה. שֶׁמָּא יָמוּת אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא כְבָא עַל אַחוֹת יְבִמְתּוֹ. 17b תַּנֵּי מֵת הַשֵּׁינִי הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה אֲפִילוּ מֵת הַשֵּׁינִי. לֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַשְּׁנִייָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. קִייַמְתִּיהָ. כָּל יְבָמָה שֶׁנִּרְאֵית לָצֵאת בַּחֲלִיצָה אֵינָה מוּתֶּרֶת בְּלֹא חֲלִיצָה.
Traduction
On a enseigné qu'Aba Saül dit: Hillel adopte un avis moins sévère à ce sujet (il ne prévoit pas la rupture d'un tel mariage anticipé). Est-ce pour blâmer Hillel qu'Aba Saül s'est exprimé ainsi? -Non, c'est pour l'honorer et l'approuver, en faisant observer qu'il n'y a pas là de véritable cause d'interdit (l'obligation d'une femme de se soumettre au lévirat ne peut pas entraîner pour sa sœur un interdit rétroactif). On trouve un enseignement disant au nom de R. Simon: si de suite après le décès du mari les veuves ont épousé lesdits beaux-frères, ces deux mariages seront maintenus, à la condition toutefois que les deux aient eu lieu en même temps (avant que naisse l'interdit comme sœur de la femme). Selon l'avis d'Aba Saül, cette union peut avoir lieu en principe (puisqu'il n'y voit aucun sujet d'interdit); selon l'avis de R. Simon, au contraire, c'est seulement en cas de fait accompli de l'union qu'elle sera maintenue. Lorsque le premier a épousé l'une, il dit au second de cohabiter avec l'autre sœur (de manière à rompre l'obligation de lévirat); aussi longtemps que ce second mariage n'aura pas été effectué, il ne sera pas permis au premier de cohabiter à nouveau avec sa femme, de crainte que l'un d'eux meure, et il se trouverait alors cohabiter avec la sœur de sa belle-sœur soumise au lévirat. On a enseigné: si le second frère meurt (après le mariage du premier), le premier répudiera sa femme par divorce (interdite alors comme sœur de la femme soumise au lévirat), et il devra se laisser déchausser par la femme de son frère. S'il en est ainsi, même après le décès du second frère, ce ne saurait être conforme à l'avis de R. Simon, lequel dispense l'autre femme des cérémonies du lévirat, soit mariage, soit déchaussement? On peut confirmer cette opinion, répond R. Zeira, même d'après R. Simon; car toute belle-sœur qui semble devenir libre par le déchaussement, ne pourra pas s'en dispenser pour être libérée envers tous. –
Pnei Moshe non traduit
קול הווי ב''ה. כלומר דב''ה לקולא אמרי וכדמפרש ואזיל:
מה לגנאי. לשון שאילה היא אם לגנאי הוא הדבר שמקילין בזה וקאמר דלא היא אלא לשבח:
מליזין. אומרים מה איסור יש כאן אם כונס אחות הזקוקה דאין זיקה כלום:
אשכח תני. ברייתא בשם ר''ש דאם כנסו יקיימו ולקמיה מפרש מה בין אבא שאול לר''ש:
והן. ודוקא שבעלו שניהן כאחת דאי לאו הכי קמא איסורא עבד דפגע באחות זקוקה:
על דעתיה כו'. מפרש מאי בינייהו דלאבא שאול אפי' לכתחילה ס''ל לב''ה דמותר לבעול דאמר מה איסור יש כאן ולר''ש דוקא בדעבר ובעל כדקתני אם כנסו יקיימו. ובבבלי כ''ח קאמר דאבא שאול מפיך להו לב''ש לדב''ה במתני' ולר''ש לא נחלקו ב''ש וב''ה בדבר זה וכ''ע יקיימו ס''ל:
כנס הראשון. ובעל להאחת:
אומר לשני שיבעול. להאחרת ויפקע זיקתה וכר''ש:
לא בעל. עדיין השני אסור לראשון לבעול בעילה שנייה דחיישינן שמא ימות אחד מהן כלומר השני ונמצא כו':
תני מת השני. לאחר שכנס הראשון:
הראשון מוציא אשתו בגט. דנאסרה עליו משום אחות זקוקה:
ואשת אחיו בחליצה. דעדיין זקוקה היא לו:
וקאמר הש''ס אפי' מת השני. קאמרת דזקוקה עדיין השנייה לו ולא תצא משום אחות אשה:
לא רבי שמעון היא. לא אתיא כר''ש דאמרינן לקמן הל' ג' דרבי שמעון פוטר את השנייה כו' כדמפרש שם דלא עלה על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת:
ומשני ר''ז קיימתיה אפי' לר''ש וטעמא דכל יבמה שנראית לצאת בחליצה כמו כאן דהיתה צריכה חליצה או שהשני יכנוס אותה להפקיע זיקתה לפיכך אפי' אם מת השני אינה מותרת בלא חליצה:
הָֽיְתָה לָרִאשׁוֹנָה צָרָה חָלַץ לָהּ. נִפְטְרָה צָרָתָהּ וּבָא עָלֶיהָ. בִּיאַת אִיסּוּר הִיא וְלֹא נִפְטְרָה צָרָתָהּ. חָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בַּחֲלִיצָה הִיא תַּתִּיר. אִם בְּבִיאָה הִיא תַתִּיר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קִייַמְּתִּי כְהָדָא. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. צָרָתָהּ לֹא תִינָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּדַע בְּמַה הִיא נִיתֶּרֶת אִם בְּעוּבָּר אִם בְּבִיאָה. אַף הָכָא צָרָתָהּ לֹא תִינָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּדַע בְּמַה הִיא נִיתֶּרֶת אִם בַּחֲלִיצָה אִם בְּבִיאָה.
Traduction
Si à côté de la première, il y avait une autre femme, dès que la première a opéré le déchaussement, celle-ci devient libre; et l'autre femme n'est pas libérée. Pourquoi, s'il a cohabité après le déchaussement, l'autre femme n'est-elle pas libérée, en vertu de ce dilemme? L'un de ces deux actes, soit le déchaussement, soit la cohabitation, devrait libérer l'autre femme? On peut l'expliquer, dit R. Judan, conformément à ce cas (136)Voir ci-après, (4, 2).: '' Une belle-sœur veuve, qui après s'être mariée avec son beau-frère, s'aperçoit être enceinte, devra se séparer de son mari au cas où l'enfant vient à terme. '' Or, comme il est dit là que même l'autre femme ne pourra pas se marier (pendant que l'une est enceinte), jusqu'à ce que l'on sache pour quelle cause cette femme sera libérée du lévirat, soit à cause de l'enfant à naître (s'il vient à terme), soit en raison de sa cohabitation avec le beau-frère; de même ici, l'autre femme deviendra seulement libre lorsqu'on saura en vertu de quoi la première belle-sœur a satisfait au lévirat, si c'est par le déchaussement, ou par la cohabitation (ce second acte annule le premier, et l'autre femme n'est libre qu'après avoir déchaussé).
Pnei Moshe non traduit
הי' לראשונה צרה גרסי'. השתא מפרש למ''ד לעיל אין זיקה וחליצת האחות הראשונה פוטרת צרתה כדפרישית לעיל ולפיכך חלץ לה נפטרה צרתה:
בא עליה. אחר חליצתה ביאת איסור היא ולא נפטרה צרה וכדמפרש ואזיל:
ומתמה הש''ס חלץ לה ובא עליה. קאמרת דלא נפטרה צרה ואמאי מה נפשך כו' דהרי החליצה כשרה היתה:
ומשני רבי יודן קיימתיה כהדא. דאמרינן לקמן פרק החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת דלא תנשא עד כו' ואע''ג דממ''נ פטורה היא צריכה שתדע במה היא נפטרת כדמפרשינן שם:
אף הכא נמי לא תנשא עד שתדע כו'. כלומר הואיל ובעל לזו אחר החליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת להצרה עד שיחלוץ לה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source